פלאפון תקשורת בע"מ נ' גולדנשטיין

פסק דין

לפניי תביעה שהחלה כתביעה על סכום קצוב (לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967), ואשר מסתמכת על הסכם בכתב אשר צורף לה, הסכם שהנתבע מכחיש חתימתו על גביו.

מה דין תובענה מעין זו, בשים לב לקיומה של חוות דעת גרפולוגית התומכת בגירסת הנתבע?

טענות הצדדים

כאמור, לפניי תביעה שראשיתה בתובענה על סכום קצוב, ואשר במסגרתה ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום עבור "שירותים" אשר סופקו לו בהתאם להסכם שנערך ונחתם בין הצדדים.

לכתב התביעה צורף הסכם הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע, ואשר במסגרתו פירוט של התחייבויות הנתבע כלפי התובעת.

הנתבע, גרס להגנתו, כי ההסכם שצורף לכתב התביעה איננו חתום על ידו, וכי בינו לבין התובעת נערך אמנם הסכם אשר נערך על ידו, אלא שזה איננו ההסכם נשוא כתב התביעה, בשים לב לכך שבהסכם עליו חתם נערכו שינויים על ידי נציג התובעת, במועד בו חתם על ההסכם.

בהתאמה טוען הנתבע, החוב נשוא תיק זה הוא איננו חוב בו הוא חייב, שכן בהסכם שנערך כאמור, סוכמו סיכומים השונים מאלו הבאים לידי ביטוי בהסכם נשוא התובענה, ומלוא חיוביו על פי ההסכם הנכון מולאו כנדרש.

במהלך ניהול ההליכים בתיק, הגיש הנתבע חוות דעת גרפולוגית לתמיכה בטענתו כי החתימות על גבי ההסכם נשוא התביעה אינן חתימותיו, והתובעת הגישה הסכמים נוספים אשר לשיטתה נחתמו אף הם על ידי הנתבע, ואשר מכילים את יתרת ההתחייבויות, ומוכיחים לשיטתה את חיוביו המלאים של הנתבע כלפיה.

בפתח ישיבת ההוכחות הוסכם בין הצדדים, כי לא תורשה הרחבת חזית מעבר לאמור בכתבי הטענות המקוריים, הגודרים את המחלוקת.

במהלך הישיבה, ביקש הנתבע להעיד את הגרפולוגית אשר מסרה את חוות הדעת מטעמו, וכן ביקש כי זו תחווה דעתה בנוגע לחתימות על גבי ההסכמים הנוספים, בטענה כי אף אלו אינן חתימותיו.

כאן המקום לציין, כי אין חולק שההסכמים הנוספים לא היוו חלק מכתב התביעה המקורי, כי הנתבע איננו מכחיש חתימותיו על גבי טופס הוראה לחיוב חשבונו, ואף את חתימתו על גבי טופס זיהוי פרטי לקוח, וכי הגרפולוגית ערכה חוות דעתה טרם שעיינה בהסכמים הנוספים (שצורפו כאמור לימים על ידי התובעת לתיק), ועל בסיס העתק מההסכם נשוא כתב התביעה, שכן המקור לא הוצג לפניה.

דיון ומסקנות

1.אקדים ואבהיר כי משהעלה הנתבע טענה בנוגע לחתימתו על גבי ההסכם, די לו שיראה כי קיים ספק ממשי בנוגע לאמיתות חתימתו. הנטל להוכיח את אמיתות החתימה הנחזית כחתימת הנתבע רובץ משעה זו על כתפיה של התובעת ולא היפוכו של דבר.

התובעת בחרה שלא להעיד את הנציג אשר בפניו נערכו החתימות ואף לא להביא חוות דעת נגדית מטעמה אשר תפריך את חוות דעתה של המומחית מטעם הנתבע, מומחית אשר הותירה רושם מקצועי ומהימן על ביהמ"ש כאן.

בהתאמה, מלבד חוות דעתה של המומחית, ועיונו של ביהמ"ש בחתימותיו של הנתבע (ואלו שנחזות להיות כאלו), אין בידי ביהמ"ש כל עדות חיצונית מטעם התובע להוכחת החתימה.

אציין, כי אין בעובדה שהגרפולוגית נדרשה לחוות דעתה בנוגע לחתימות על ההסכמים הנוספים במעמד הדיון כדי ללמד על חוסר מקצועיותה, וזו הסבירה באופן משכנע למדי, מדוע מסירת חוות דעת בנוגע לחתימות נוספות, לאחר שחתימת הנבדק נלמדה על ידה באמצעות כל הכלים אשר עמדו לרשותה במשרדה, יכולה להיעשות בתוך פרק זמן קצר מאד (דקות ספורות בלבד) בשונה מהכנת חוות הדעת המקורית.

כלל הוא כי חוות דעת של מומחה באשר הוא, לרבות מומחה שהוא גרפולוג, אין בה די כדי להוכיח טענות, וביהמ"ש נדרש לבחון בעצמו את הטענה. חוות הדעת לא נועדה אלא לשמש ככלי עזר בידיו של ביהמ"ש לשם כך, ואולם ביהמ"ש אינו פטור מהפעלת שיקול דעתו, בשל קיומה של חוות דעת מומחה המונחת לפניו.

משכך הם פני הדברים, העובדה שציינה הגרפולוגית במהלך הדיון כי אף אדם שאיננו בעל מקצוע יוכל להבחין בקלות בשוני בין החתימות השונות שהוצגו בפני ביהמ"ש, בשים לב להדגשים שניתנו בהקשר זה על ידה, אין בה כדי להביא לקביעה כי לחוות הדעת אין לייחס כל משקל ראייתי, אלא כדי להסביר כי במקרה דנן מהווה חוות הדעת חיזוק גרידא למה שרואות עיניו של ביהמ"ש, ויש בכך כדי לחזק את משקלה של חוות הדעת, שאיננה עומדת בסתירה לראיות החיצוניות המוצגות לפני ביהמ"ש, ולמסמכים המצויים לפניו.

חוות הדעת אם כן במקרה כזה, איננה בעלת משקל מכריע, וביהמ"ש יכול היה, אולי, להגיע למסקנה אף ללא סיוע של חוות הדעת, אבל בודאי שיש בה כדי לשפוך אור על אופי החתימות ועל השוני ביניהן ולסייע בידי ביהמ"ש לקבוע ממצאים על סמך עיון בחתימות, ואין בה כדי לעמוד בסתירה למראה עינו של ביהמ"ש.